ר' יהודה אומר המונח מותר במקדש. שאין בו משום בנין אלא שבות בעלמא והנגרר מותר אפילו במדינה והלכה כר' יהודה ומ''מ בעי' שיהא קשור ותלוי בדלת או אם האגד שאגוד בו הנגר בידו הוא כלו' שניטל עמו והאגד מוכיח עליו שהוא עומד לנעילה אבל אם מונח לגמרי בפ''ע והאגד שלו נשאר קבוע בדלת אסור לנעול בו:

כאן וכאן אסור. דס''ל דבכה''ג הוי כבונה ממש ואפי' במקדש אסור:

והמונח. שאינו קשור כלל בדלת אלא מונח הוא בקרן זוית וכשצריך לנעול נוטלו ונועל בו וחוזר אח''כ ומניחו:

נועלין בו במקדש. משום שאין בו אלא משום שבות ומשום טלטול הואיל ואין תורת כלי עליו א''נ משום דמיחזי כבונה הואיל ונגרר בארץ ולאו בונה ממש הוא ואין כאן אלא שבות ובמקדש לא גזרו משום שבות:

נגר הנגרר. זהו כתם נגר שאין בראשו קלוסטרא וקשור הוא בדלת ונגרר בארץ:

ור' יוסי מתיר. משום דס''ל דהקלוסטרא הוא העיקר והנגר טפל לו ומכיון שהקלוסטרא מוכחת עליו שהוא כלי ומוכן לנעילה נועלין בה בשבת והלכה כר' יוסי:

מתני' נגר שיש בראשו קלוסטרא. נגר הוא יתד קווילי''ה בלע''ז ותוחבין אותו בחור שבמפתן לנעול בו את הדלת ויש בראשו קלוסטרא והוא כעין בוכנא שהוא עב וראוי לכתוש ולשחוק בו פלפלין:

ר''א אוסר. לנעול בו אע''פ שתורת כלי עליו קאמר בגמרא דס''ל לר''א שהקלוסטרא טפל הוא לנגר ואינו מחשיבו לכלי ומכיון שאינו ניטל ואוגדו בידו והוא החבל שהוא נאגד וקשור בו לא מוכחא מילתא דלנעול הוא עומד אבל אם ניטל עם אוגדו מודה ר''א דשרי:

גמ' אמר ר' יוסי בר בון כדברי מי שמתיר וכו'. כדפרישי' במתני':

ניחא מבחוץ צריך בית שער מבפנים צריך בית שער. כצ''ל כלומר בתמיה כלומר אמאי צריך להניח המפתח בבית שער אם נועל בו מבפנים. ומשני דמ''מ לא נמצאו דהוו כשתי רשויות משתמשות ברשות אחת וכלומר דהואיל והדלת נפתח הוא לחוץ אע''פ שפותח ונועל מבפנים מיחזי כב' רשויות משתמשות ברשות אחת ולפיכך צריך בית שער:

הדא אמרה כגמום עביד לה רבי מאיר. כצ''ל. דהא לר''מ דמחלק בין למעלה ובין למטה הוא דשקיל וטרי וכלומר וע''כ דשמעית מיניה דר''מ עביד לה כגמום ממש וכדאית ביה ארבעה דמי וכדס''ל בעלמא דחוקקין להשלים ובהא גופה פליגי דלרבי מאיר כמאן דאית ביה ארבעה ואם הוא למעלה מעשרה אסור ליטלו מן האסקופה לבית המנעול דקמטלטל מכרמלית לרה''י ולרבנן אין חוקקין להשלים ומכרמלית למקום פטור הוא ומסיפא דהתוספתא מדייק לה וכלומר אע''ג דמעיקרא מספקא לן ה''ד דבית המנעול דפלוגתייהו מסיפא דקתני ואם היה בפי החלון ארבעה וכו' וזהו אליבא דרבנן כדקתני ובזה ד''ה מודים א''כ מכלל דרישא בבית המנעול דלית ביה ארבעה הוא דמיירי ופליגי כדאמרן:

למה עביד ר''מ את הכותל. כלומר היכי דמי לר''מ שעושה לדין הכותל שהמנעול בו אם כגמום או כנקוב. ואהא דמחלק ר''מ בתוספתא דמייתי לקמן קאי דס''ל בזמן שהמנעול למטה מעשרה נוטל את המפתח מתוך האסקופה וכו' כדלקמן וממ''נ אי עביד ליה כגמום כלומר אע''ג דשמעי' ליה לר''מ דס''ל אפי' במקום דלית ביה ארבעה רואין אותו כאילו גמום ואית ביה ארבעה דחוקקין להשלים כדאמר ר''מ בעלמא הכא עביד ליה כגמום ממש ולית ביה ארבעה במקום המנעול מיירי א''כ אפי' למעלה מעשרה מותר דהרי האסקופה דנקט כרמלית היא ומן הכרמלית למקום פטור היא דלמעלה מי' ואין בו רחב ד' מקום פטור היא ואין תימר כנקיב משוי ליה וכדס''ל בעלמא דחוקקין להשלים והוה כדאית ביה ארבעה א''כ אפילו למטה מעשרה אסור דמכרמלית לרה''ר היא. והשתא מייתי לה הברייתא דהתוספתא וכלומר והיכא שמעינן ליה לר''מ דמחלק כן האי ברייתא היא פתח גנות וכו' והועתקה כאן בטעות וה''ג לה בתוס' ריש פ''ט פתחי גנות שיש להן בית שער מבפנים פותחין ונועלין בהן מבפנים מבחוץ פותחין ונועלין בהן מבחוץ מכאן ומכאן פותחין ונועלין בהן מכאן ומכאן וכן פתחי חנויות ברשות הרבים רמ''א בזמן שבית המנעול למטה מי' נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה טפחים מביא את המפתח מערב שבת ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו וחכמים אומרים אף בזמן שמנעול למעלה מעשרה טפחים נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ונוטלו ומניחו בחלון שע''ג שקוף אם יש בפי חלון ארבעה על ארבעה אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות. ע''כ מהתוספתא והיינו דמדקדק לעיל לר''מ דמתיר בלמטה מעשרה וא''צ להביא את המפתח מע''ש אלא נוטלו מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח בו ואח''כ מחזירו לבית וכו' כלומר שיכול לטלטלו לתוך הבית וחוזר ומביאו למנעול ונועל בו. ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה אוסר ר''מ ליטול מן האסקופה אלא צריך להביאו מע''ש ונותנו למנעול וכו' א''כ היכי עביד לה ר''מ להאי בית מנעול והיכי מיירי אי אית ביה ארבעה או לא:

גמ' בשם כהנא אין הלכה כר''מ. כצ''ל:

גמ' אמר ר' יוסי בר בון כדברי מי שמתיר וכו'. כדפרישי' במתני':

ניחא מבחוץ צריך בית שער מבפנים צריך בית שער. כצ''ל כלומר בתמיה כלומר אמאי צריך להניח המפתח בבית שער אם נועל בו מבפנים. ומשני דמ''מ לא נמצאו דהוו כשתי רשויות משתמשות ברשות אחת וכלומר דהואיל והדלת נפתח הוא לחוץ אע''פ שפותח ונועל מבפנים מיחזי כב' רשויות משתמשות ברשות אחת ולפיכך צריך בית שער:

הדא אמרה כגמום עביד לה רבי מאיר. כצ''ל. דהא לר''מ דמחלק בין למעלה ובין למטה הוא דשקיל וטרי וכלומר וע''כ דשמעית מיניה דר''מ עביד לה כגמום ממש וכדאית ביה ארבעה דמי וכדס''ל בעלמא דחוקקין להשלים ובהא גופה פליגי דלרבי מאיר כמאן דאית ביה ארבעה ואם הוא למעלה מעשרה אסור ליטלו מן האסקופה לבית המנעול דקמטלטל מכרמלית לרה''י ולרבנן אין חוקקין להשלים ומכרמלית למקום פטור הוא ומסיפא דהתוספתא מדייק לה וכלומר אע''ג דמעיקרא מספקא לן ה''ד דבית המנעול דפלוגתייהו מסיפא דקתני ואם היה בפי החלון ארבעה וכו' וזהו אליבא דרבנן כדקתני ובזה ד''ה מודים א''כ מכלל דרישא בבית המנעול דלית ביה ארבעה הוא דמיירי ופליגי כדאמרן:

למה עביד ר''מ את הכותל. כלומר היכי דמי לר''מ שעושה לדין הכותל שהמנעול בו אם כגמום או כנקוב. ואהא דמחלק ר''מ בתוספתא דמייתי לקמן קאי דס''ל בזמן שהמנעול למטה מעשרה נוטל את המפתח מתוך האסקופה וכו' כדלקמן וממ''נ אי עביד ליה כגמום כלומר אע''ג דשמעי' ליה לר''מ דס''ל אפי' במקום דלית ביה ארבעה רואין אותו כאילו גמום ואית ביה ארבעה דחוקקין להשלים כדאמר ר''מ בעלמא הכא עביד ליה כגמום ממש ולית ביה ארבעה במקום המנעול מיירי א''כ אפי' למעלה מעשרה מותר דהרי האסקופה דנקט כרמלית היא ומן הכרמלית למקום פטור היא דלמעלה מי' ואין בו רחב ד' מקום פטור היא ואין תימר כנקיב משוי ליה וכדס''ל בעלמא דחוקקין להשלים והוה כדאית ביה ארבעה א''כ אפילו למטה מעשרה אסור דמכרמלית לרה''ר היא. והשתא מייתי לה הברייתא דהתוספתא וכלומר והיכא שמעינן ליה לר''מ דמחלק כן האי ברייתא היא פתח גנות וכו' והועתקה כאן בטעות וה''ג לה בתוס' ריש פ''ט פתחי גנות שיש להן בית שער מבפנים פותחין ונועלין בהן מבפנים מבחוץ פותחין ונועלין בהן מבחוץ מכאן ומכאן פותחין ונועלין בהן מכאן ומכאן וכן פתחי חנויות ברשות הרבים רמ''א בזמן שבית המנעול למטה מי' נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה טפחים מביא את המפתח מערב שבת ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו וחכמים אומרים אף בזמן שמנעול למעלה מעשרה טפחים נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ונוטלו ומניחו בחלון שע''ג שקוף אם יש בפי חלון ארבעה על ארבעה אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות. ע''כ מהתוספתא והיינו דמדקדק לעיל לר''מ דמתיר בלמטה מעשרה וא''צ להביא את המפתח מע''ש אלא נוטלו מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח בו ואח''כ מחזירו לבית וכו' כלומר שיכול לטלטלו לתוך הבית וחוזר ומביאו למנעול ונועל בו. ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה אוסר ר''מ ליטול מן האסקופה אלא צריך להביאו מע''ש ונותנו למנעול וכו' א''כ היכי עביד לה ר''מ להאי בית מנעול והיכי מיירי אי אית ביה ארבעה או לא:

גמ' בשם כהנא אין הלכה כר''מ. כצ''ל:

גמ' תני לא יקנח אדם את האספלנית. בשבת מליחה של המכה שלא יבא לידי מירוח וכו':

והתני. בניחותא תנ''ה החליקה מן המכה ממטה וכו' אבל לא יקנח את האספלנית עצמה שלא יבא לידי מירוח:

איזה נגר. הנגרר שנחלקו בו במתני'. וגרסינן להא לעיל בשבת בסוף פ' כל הכלים והתם גריס בהדיא איזהו נגר הנגרר:

מדדהו בראשי אצבעותיו. עד שהוא מכניסו ומהדקו שם:

קשור. בחבל בדלת אע''פ שאינו תלוי ונגרר עם החבל בארץ:

א''ר יוחנן משכני חילפיי. משך אותי חילפיי והוא אילפא חבירו של ר' יוחנן והראה אותי נגר של בית רבי שהוא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי נועלין בו בשבת ובפ' כל הכלים בהלכה ג' מפרש התם ר' יודן לטעמא דמכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח:

אמר ר' יוחנן אתיא דהכא כסתמא דתמן. זהו על הא דפליגי בפ' הנזכר בהלכה ז' פקק החלון רא''א בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו ויחידאה דהכא ר' יהודה דמתיר אע''פ שאינו תלוי אלא נגרר בארץ כסתמא דחכמים דהתם ויחידאה דהתם ר''א דבעי קשור ותלוי כסתמא דחכמים דהכא דס''ל כמחלוקת כאן כך מחלוקת כאן:

היך עבדין עובדא. משום דחכמים דהכא היינו ר''א דהתם וא''כ הלכ' כמאן:

א''ל מן מה דאמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. א''כ עביד רבי עובדא אע''פ שאינו תלוי ש''מ דהלכה כר' יהודה למעשה ומיהו עד שיהא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי:

ר' ינאי חמוי דר' אמי. מוסיף עד שיהא קשור בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו שיהא חזק ולא יהא נופל לארץ:

נגרא הדא דרבי אלעזר. נגר של ר''א והוא ר''א אמורא קשור בגמי בעלמא הוה:

נשמט. הנגר שנפסק החבל שקשור בו וכשפותח ונועל בו הוא מונח בקרן זוית אסור:

נקמז. שנחסר ממנו מעט ואינו ממלא את החור האסקופה שמכניסין אותו שם:

ר' בא וכו' הלכה כר' יוסי. האי לא שייכא הכא אלא התם בשבת ועל דר' יוסי במתני' שם קאי דס''ל לחלק בכיסוי הכלים שיש להן בית אחיזה בד''א בכיסוי קרקעות וכו' כמפורש התם ואגב דלעיל מייתי לה נמי הכא:

תני רטיה שתפחה. ומחמת כן פירשה מעל המכה מחזירין אותה בשבת:

והוא שתפחה כנגד המכה. ומחמת כן פירשה כדפרי':

והתני. בניחותא:

החליקה וכו' ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה. שלא יגביהנה כשיצאתה מכל המכה כולה:

ר' יוסי בר בון וכו'. מכה שנתרפא' וכו'. גרסינן להא לעיל בשבת פרק במה אשה בהלכה ב' בסופה עד גמירא וע''ש:

אם בתחילה. שלא היתה קשורה מבעוד יום וכאן זה לא סילקה לצורך עבודה כאן וכאן אסור וליכא למימר הכא אין שבות במקדש דהא וודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו:

אבל לא במדינה. גזירה שמא ימרח הרטיה ואתי לידי חיוב חטאת דחייב משום ממחק ודוקא שפירשה ע''ג קרקע אבל אם היא בידו או אפילו פירשה ע''ג הכלי בהא לא גזרו ומחזירין אותה בכל מקום:

מתני' מחזירין רטיה במקדש. כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבע''י והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו''ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה מחזירה אח''כ על ידו דאי לא שרית ליה להחזירה ממנע ולא עביד. עבידה וזה אחד מן הדברים שהתירו סופן משום תחילתן כדחשיב בפ''ק דביצה:

והעליון. אם נשמט ציר העליון ממקומו לא יחזיר אפי' במקדש וכדמפרש בגמרא שלא כל שבות התירו במקדש וטעמא דהכא איכא למיחש שמא יתקע בגרזן או במקבת ואם תקע חייב חטאת דהויא מלאכה ושאני בנגר המונח במקדש דהתם משום דכבונה הוא ואין בנין בכלים ושבות דבכה''ג לא גזרו במקדש וכן הלכה. ובנוסחת הבבלי גריס גם כאן ר' יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה ואין כן הלכה:

אבל לא במדינה. שאין מחזירין אותו אלא דוחקין אותו למקומו:

מחזירין ציר התחתון במקדש. אם נשמט ציר התחתון של דלת ממקומו מחזירין אותו במקדש דהואיל והציר העליון במקומו הוא אין כאן אלא משום שבות ואין שבות במקדש ומחזירין אותו להדיא למקומו:

חותכין יבלת במקדש. יבלת היא מום כדכתיב או יבלת וחותכין אותו שלא לפסול את הקרבן או אם הוא בגופו שלא לעכב את העבודה ודוקא ביד הוא דשרי דהוי חותך כלאחר יד ואינו אלא משום שבות ובמקדש לא גזרו משום שבות אבל בכלי אסור ודוקא בלחה אבל ביבישה חותכה אפילו בכלי ועובד עבודה:

מתני' קושרין נימין במקדש. נימת כינור של לוים שאומרים עליו שיר על הקרבן שנפסק בשבת קושרין אותו בין באמצע בין מן הצד מפני שהוא קשר של מצוה ולא היה יכול לעשות זה מאתמול:

אבל לא במדינה. אע''פ שאין קשר זה מעשה אומן מ''מ הואיל וקשר של קיימא הוא אסור:

ואם בתחילה. לעשות הקשר בשבת אפילו במקדש אסור:

אמר ר''י בר בון לא כל שבות התירו במקדש. בספרי הדפוס כתוב זה על פיסקא והוא מתניתין דלקמן וטעות הוא דלא שייך כלל אחזרת רטיה שאותה ודאי התירו במקדש אלא כאן על המתניתין דקתני בסיפא מחזיר ציר התחתון וכו' הוא דקאי ומפרש דטעמא דלא התירו בעליון במקדש ואע''פ שג''כ אינו אלא שבות משום דלא כל שבות התירו במקדש וכדפרישית טעמא במתניתין דבעליון גזרינן שמא יתקע אבל בנגר המונח אינו אלא דמחזי כבונה ולעולם אינו בא לידי חיוב חטאת שאין בנין בכלים:

גמ' תני לא יקנח אדם את האספלנית. בשבת מליחה של המכה שלא יבא לידי מירוח וכו':

והתני. בניחותא תנ''ה החליקה מן המכה ממטה וכו' אבל לא יקנח את האספלנית עצמה שלא יבא לידי מירוח:

איזה נגר. הנגרר שנחלקו בו במתני'. וגרסינן להא לעיל בשבת בסוף פ' כל הכלים והתם גריס בהדיא איזהו נגר הנגרר:

מדדהו בראשי אצבעותיו. עד שהוא מכניסו ומהדקו שם:

קשור. בחבל בדלת אע''פ שאינו תלוי ונגרר עם החבל בארץ:

א''ר יוחנן משכני חילפיי. משך אותי חילפיי והוא אילפא חבירו של ר' יוחנן והראה אותי נגר של בית רבי שהוא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי נועלין בו בשבת ובפ' כל הכלים בהלכה ג' מפרש התם ר' יודן לטעמא דמכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח:

אמר ר' יוחנן אתיא דהכא כסתמא דתמן. זהו על הא דפליגי בפ' הנזכר בהלכה ז' פקק החלון רא''א בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו ויחידאה דהכא ר' יהודה דמתיר אע''פ שאינו תלוי אלא נגרר בארץ כסתמא דחכמים דהתם ויחידאה דהתם ר''א דבעי קשור ותלוי כסתמא דחכמים דהכא דס''ל כמחלוקת כאן כך מחלוקת כאן:

היך עבדין עובדא. משום דחכמים דהכא היינו ר''א דהתם וא''כ הלכ' כמאן:

א''ל מן מה דאמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. א''כ עביד רבי עובדא אע''פ שאינו תלוי ש''מ דהלכה כר' יהודה למעשה ומיהו עד שיהא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי:

ר' ינאי חמוי דר' אמי. מוסיף עד שיהא קשור בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו שיהא חזק ולא יהא נופל לארץ:

נגרא הדא דרבי אלעזר. נגר של ר''א והוא ר''א אמורא קשור בגמי בעלמא הוה:

נשמט. הנגר שנפסק החבל שקשור בו וכשפותח ונועל בו הוא מונח בקרן זוית אסור:

נקמז. שנחסר ממנו מעט ואינו ממלא את החור האסקופה שמכניסין אותו שם:

ר' בא וכו' הלכה כר' יוסי. האי לא שייכא הכא אלא התם בשבת ועל דר' יוסי במתני' שם קאי דס''ל לחלק בכיסוי הכלים שיש להן בית אחיזה בד''א בכיסוי קרקעות וכו' כמפורש התם ואגב דלעיל מייתי לה נמי הכא:

תני רטיה שתפחה. ומחמת כן פירשה מעל המכה מחזירין אותה בשבת:

והוא שתפחה כנגד המכה. ומחמת כן פירשה כדפרי':

והתני. בניחותא:

החליקה וכו' ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה. שלא יגביהנה כשיצאתה מכל המכה כולה:

ר' יוסי בר בון וכו'. מכה שנתרפא' וכו'. גרסינן להא לעיל בשבת פרק במה אשה בהלכה ב' בסופה עד גמירא וע''ש:

אם בתחילה. שלא היתה קשורה מבעוד יום וכאן זה לא סילקה לצורך עבודה כאן וכאן אסור וליכא למימר הכא אין שבות במקדש דהא וודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו:

אבל לא במדינה. גזירה שמא ימרח הרטיה ואתי לידי חיוב חטאת דחייב משום ממחק ודוקא שפירשה ע''ג קרקע אבל אם היא בידו או אפילו פירשה ע''ג הכלי בהא לא גזרו ומחזירין אותה בכל מקום:

מתני' מחזירין רטיה במקדש. כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבע''י והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו''ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה מחזירה אח''כ על ידו דאי לא שרית ליה להחזירה ממנע ולא עביד. עבידה וזה אחד מן הדברים שהתירו סופן משום תחילתן כדחשיב בפ''ק דביצה:

והעליון. אם נשמט ציר העליון ממקומו לא יחזיר אפי' במקדש וכדמפרש בגמרא שלא כל שבות התירו במקדש וטעמא דהכא איכא למיחש שמא יתקע בגרזן או במקבת ואם תקע חייב חטאת דהויא מלאכה ושאני בנגר המונח במקדש דהתם משום דכבונה הוא ואין בנין בכלים ושבות דבכה''ג לא גזרו במקדש וכן הלכה. ובנוסחת הבבלי גריס גם כאן ר' יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה ואין כן הלכה:

אבל לא במדינה. שאין מחזירין אותו אלא דוחקין אותו למקומו:

מחזירין ציר התחתון במקדש. אם נשמט ציר התחתון של דלת ממקומו מחזירין אותו במקדש דהואיל והציר העליון במקומו הוא אין כאן אלא משום שבות ואין שבות במקדש ומחזירין אותו להדיא למקומו:

חותכין יבלת במקדש. יבלת היא מום כדכתיב או יבלת וחותכין אותו שלא לפסול את הקרבן או אם הוא בגופו שלא לעכב את העבודה ודוקא ביד הוא דשרי דהוי חותך כלאחר יד ואינו אלא משום שבות ובמקדש לא גזרו משום שבות אבל בכלי אסור ודוקא בלחה אבל ביבישה חותכה אפילו בכלי ועובד עבודה:

מתני' קושרין נימין במקדש. נימת כינור של לוים שאומרים עליו שיר על הקרבן שנפסק בשבת קושרין אותו בין באמצע בין מן הצד מפני שהוא קשר של מצוה ולא היה יכול לעשות זה מאתמול:

אבל לא במדינה. אע''פ שאין קשר זה מעשה אומן מ''מ הואיל וקשר של קיימא הוא אסור:

ואם בתחילה. לעשות הקשר בשבת אפילו במקדש אסור: